החלטה בתיק בש"פ 5494/05

1.       בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 23.5.05 (השופטת נ' אהד) לפיה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 1.5.05 (השופטת י' הניג), לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, ניסיון לסחר בסם מסוכן והספקת סם מסוכן. לפי כתב האישום, העורר ניסה ביום 11.4.05 למכור לשוטר סמוי כארבע מאות גרם של סם מסוכן מסוג חשיש וכארבעה וחצי קילוגרמים של סם מסוכן מסוג קאנבוס. כן הואשם העורר בעבירות נוספות של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, הספקת סם ואיומים. עבירות אלו בוצעו, לפי הנטען, בשנת 2001.

2.       עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, בקשה אשר התקבלה על ידי בית משפט השלום. בהחלטתו, ציין בית משפט השלום שבא-כוח העורר הסכים לגבי קיומן של ראיות לכאורה. משכך, בחן בית המשפט אם קיימת עילת מעצר ואם ניתן להסתפק בחלופת מעצר. בית משפט השלום קבע כי קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), ובמיוחד על רקע עברו הפלילי של העורר, הכולל עבירות סמים. כן שלל בית המשפט את אפשרות החלופה. זאת, לאור ההלכה לפיה רק במקרים חריגים ישוחרר נאשם בסחר בסם לחלופת מעצר. בית המשפט קבע שאין בעניינו של העורר נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרור, והורה אפוא על מעצרו. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, אשר אימץ את החלטת בית משפט השלום, על נימוקיה.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה, הוא הערר בפניי.

3.       בא-כוח העורר, בהודעת הערר ובדיון שהתקיים בפניי, העלה מספר טענות. לדבריו אין במקרה דנן עילת מעצר, שכן עבירות הסחר בהן הואשם מרשו בוצעו בעקבות מעשה הדחה של השוטר הסמוי. כן טען שאין מקום להאשים את העורר בסחר בסם, כי הצד האחר לעסקה, השוטר הסמוי, לא התכוון לשכלל עסקת סם. הוסיף בא-כוח העורר וטען שיש להתחשב בכך שמרשו אינו בריא לגמרי בנפשו, ואף אושפז פעמים רבות בבתי חולים פסיכיאטריים. כן ציין, כי העורר הועסק בשרות הבטחון הכללי במשך תקופה של למעלה מעשר שנים. לדברי בא-כוח העורר, קיימת חובה לבחון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה. מכאן סבור הוא שיש לאפשר למרשו להציע חלופת מעצר בפיקוח אחיו המתגוררים בדרום הארץ, הרחק ממקום ביצוע העבירות.

          בא-כוח המדינה ביקש לדחות את הערר. באשר לטענה לפיה העורר הודח על-יד השוטר הסמוי או שאין להאשים את העורר בסחר כיוון שהשוטר הסמוי לא התכוון לסחור בסם, טען בא-כוח המדינה שאין לפתוח מחדש את שאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים, שכן סוגיה זו כבר הוכרעה בבית משפט השלום. לדברי בא-כוח המדינה, עברו הפלילי של העורר רק מחזק את החשש מפני מסוכנותו כסוחר סמים. כן טען שעברו הפסיכיאטרי של העורר אינו צריך לשמש שיקול לשחררו מאחר שהעורר נמצא אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו וכשיר לעמוד לדין.

4.       לאחר שמיעת באי-כוח הצדדים ועיון בהודעת הערר ובהחלטות הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה שדין הערר להדחות. כפי שצוין בהחלטת בית משפט השלום, בא-כוח העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים. מכאן אין מקום בשלב זה להעלות טענות נגד התשתית הראייתית או המשפטית להרשעה. בא-כוח המלומד של העורר העלה כאמור טענה, לפיה קיים במקרה דנן חשש שהשוטר הסמוי הדיח את מרשו. ידועה אמנם ההלכה לפיה מעשי שידול או הדחה של שוטר סמוי - אם יוכחו - עשויים להשפיעו על תוצאות המשפט העיקרי (ראו: 360/80 מדינת ישראל נ' אפנג'ר, פ"ד לה(1) 228, 232), אך השאלה, האם השוטר הסמוי הדיח את העורר, ומה תהיינה השלכותיה של קביעה לפיה העורר הודח, הינן שאלות שצריכות להתברר בהליך העיקרי. אין זה השלב לדון גם בטענתו האחרת של בא-כוח המלומד של העורר, לפיה לא השתכללה עבירת הסחר בסם בשל העדר הכוונה לסחור בסם מצד השוטר הסמוי. בית המשפט אשר ידון בתיק העיקרי יצטרך להכריע בסוגיות אלו, שכן בשלב זה, לאחר שהסכים בא-כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים, נותר אך לבחון, במסגרת הליך המעצר, אם קיימת עילת מעצר ואם קיימת אפשרות לחלופה.    

5.       סעיף 21(א)(1(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 קובע חזקת מסוכנות סטטוטורית לגבי סוחרי סמים. העורר לא סתר חזקה זו. נהפוך הוא, העורר הורשע בעבירות סמים בעבר, ועומד שוב לדין כעת בעבירה של סחר בסם. קיים אפוא חשש קונקרטי שאם ישוחרר לחלופת מעצר, ימשיך העורר לעסוק בסחר בסמים וימשיך להזרים לחברתנו את רעל הסם. אכן, כפי שציין בית משפט השלום, הלכה היא שרק במקרים יוצאי דופן יורה בית המשפט על שחרורו של מי שנאשם בסחר בסמים. אין בנסיבותיו האישיות של העורר ובבעיותיו הבריאותיות, כדי להצדיק סטייה מהלכה זו. העורר סובל שנים רבות ממחלתו, וכבר בעבר עבר עבירות דומות ואף הושת עליו עונש מאסר בפועל. גם כיום, במסגרת המעצר בגין האישומים הנוכחים, יוכל העורר לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לו מאת שלטונות בית המעצר.

          הערר נדחה אפוא. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו. 

           ניתנה היום, כ"ב בסיון תשס"ה (29.6.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: